פסק-דין בתיק ס"ע 5474-05-10

1.         מדובר בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי שכר עבודה והפרשי תגמולים בגין תקופת עבודתו בנתבעת.

2.         לאחר הגשת כתבי הטענות והתצהירים ובטרם החלה שמיעת הראיות, נתנו הצדדים הסכמתם כי בית הדין יפסוק לפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט על פי האמור בכתבי הטענות והתצהירים כאשר הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים והגישו סיכום טענות בכתב (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 15/9/11). 

3.         במסגרת הסיכומים זנחה התובעת תביעתה להפרשי פיצויי פיטורים.

4.         הנתבעת הינה חברה פרטית ועסקה בין היתר בניהול מוסך באזור התעשייה הצפוני אשדוד (להלן: "המוסך") באותו מתחם מנהלה המנוח של הנתבעת ניהל בחייו גם מכון רישוי כאשר הפעילות העסקית של המכון התנהלה תחת חב' היימן מכון לרישוי (1990) בע"מ (להלן : "המכון") בשל דרישות משרד התחבורה להפרדה פיזית ומשפטית הופרדו משנת 1990 שני העסקים לשתי חברות נפרדות כאשר שתי החברות מנוהלות ומוחזקות על ידי אותם אנשים ובאותו יחס חלוקה.

בפועל ומטעמי נוחיות בלבד הנתבעת היא זו שהנפיקה את תלושי השכר לתובע עבור כל שעות עבודתו בכל המתחם. לטענת הנתבעת נערכה התחשבנות על בסיס שנתי בין המעסיקים הנ"ל.

5.         מדובר בתובע שעבד בעבודות ניקיון במוסך ובמכון הרישוי במשרה מלאה.

6.         מכתבי טענות הנתבעת עולה כי לתובע נצברו כספים בקופת הגמל הפניקס חברה לביטוח בע"מ בסך כולל של 8,014 ש"ח נכון ליום 31/12/09 כאשר מתוך הסך הנ"ל ערך פדיון תגמולי המעביד היה 2,170 ש"ח (בקופה הנ"ל נצברו גם כספים בחלק הפיצויים).

7.         התובע טוען כי על יחסי עבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים.

8.         התובע תובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות וטוען לזכאות של 3 שעות נוספות מידי שבוע שכן עבד באופן קבוע 46 שעות שבועיות (סעיף 30 לסיכום טענותיו). התובע ערך החישובים בגין כל תקופת עבודה משנת 2003 עד להתפטרותו ופרישתו לגמלאות ב - 31/12/09 ותובע בגין שעות נוספות סך של 15,336 ש"ח.

9.         כמו כן תובע התובע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל על פי הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים משנת 2003 עד למועד פרישתו ובסך כולל של 15,024 ש"ח וכן עוגמת נפש ללא כימות התביעה .

10.        נטען על ידי הנתבעת כי צו ההרחבה בענף המוסכים אינו חל על יחסי העבודה שבין הצדדים שכן מדובר בתובע שהיה עובד כללי שאינו מקצועי ובכל מקרה נטען כי אם תדחה הטענה,  בית הדין יתבקש לקבוע כי התובע הועסק בחצי משרה במוסך לצורך חלות הצו.

11.        עוד נטען כי התובע אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות שכן מלוא התמורה שולמה לו במסגרת תשלום שכרו היומי ומעולם לא הלין על כך רק לאחר שפרש לגמלאות.

12.        נטען כי התובע נכח במתחם העבודה בממוצע שנתי של פחות מ-8 שעות יומיות וזאת על פי דו"חות הנוכחות שהוגשו בגין 4 השנים האחרונות לעבודתו ועל פי החלטת כב' השופטת אנגלברג בדיון המוקדם צוין כי דפוס התנהגות זו ייושם גם עבור 3 השנים שקדמו להם, בהעדר דו"חות. לתקופה זו נטען כי התובע בחישוביו התעלם מימי חופשה ומחלה שניצל לרבות ימי חג בהם לא עבד שעות נוספות. כמו כן התעלם מכל איחוריו או יציאותיו המוקדמות מהעבודה מעת לעת.

            נטען כי התובע זכה להפסקה בת מחצית השעה בימי עבודתו בימי שישי ותביעתו המקסימאלית ככל שתוכח הינה בגין 2.5 שעות נוספות שבועיות ולא 3 ש"ש כפי שנטען על ידו.  נטען ברכיב זה על ידי הנתבעת כי התובע ערך חישוביו ללא הבדל בין העונות וללא הבחנה בשעות עבודתו ביום יום א' ליום ו' או ערב חג ומדובר בחישוב אריתמטי לתקופה בת 7 שנים. 

13.        הנתבעת טוענת כי התובע לא גרע מחישוביו את מחצית השעה של ההפסקה בימי שישי.

כמו כן נטען כי תבע גמול בשיעור של 150% וביתר (של חצי שעה לפחות).

התעלם מהעבודה כי בימי שלישי במהלך חודשי הקיץ עבד עד השעה 14:00.

הנתבעת מפנה לעובדה כי התובע תבע שעות נוספות עת ישב שבעה ושולמה לו משכורתו המלאה.

14.        כן נטען כי תביעתו המתוקנת של התובע בגין התקופה מ - 7/06 עד 12/09 יש לחשב בשיעור של 20% מהתביעה המקורית ולפיכך יש להעמיד את התביעה גם בגין התקופה מ- 2003 עד 6/06 באותו שיעור בשל ההחלטה כי "דפוס ההתנהגות" של התובע היה דומה במשך כל תקופת עבודתו עד ליציאתו לגמלאות.